לוחמי הנינג'ה – חווית ארקייד מלוטשת

אם תשאלו אותי מהי חווית הגיימינג הכי ארקיידית שיש אני אענה לכם כל משחק ריצה/קפיצה/ירייה שהאקשן בו הוא בציר אחד (X) בלבד, כלומר לא בשני צירים (X ו Y) או יותר כמו משחקי ביטאמאפ לדוגמה. ולפי ההגדרה הזאת, Ninja Warriors הוא משחק ארקייד קלאסי במובן הכי טהור של ההגדרה. יש בו נינג'ות, קפיצות, יריות ומכות – והכל במעטפת פיקסל ארטית יפהפיה – פשוט תענוג אייטיזי במיטבו.

אין תגובות

קצר – 198X

198X הוא פחות משחק ויותר סרט נעורים על תקופת ההתבגרות של נער בשנות השמונים. הסרט סובב סביב תרבות אולמות הארקייד של אותה התקופה ומתמקד במרתף ארקייד וחוויות הנעורים שמתקשרות אליו ולמכונות המשחקים בו.

אין תגובות

קצר – Toki

טוקי הוא משחק ארקייד קלאסי וטיפוסי לתקופתו – סוף שנות השמונים. כלומר הוא: קצר, די קשה ועם מכניקת גיימפליי סטנדרטית של משחק פלטפורמה "קפיצה-ירייה" (מה שנקרא בלעז Run & Gun). אז מה מיוחד בו, ולמה הוא מקבל כתבה משלו?

אין תגובות

חובה לשחק: Aggelos

לאחרונה אנחנו חווים רנסנס של משחקי וונדר בוי – אחת מסדרות הרטרו האהובות עלי – עם משחקים מדהימים כמו מאנסטר בוי והרימייק היפהפה של "מלכודת הדרקון". שני המשחקים האלה לא רק שומרים על הגיימפליי ההדוק של המשחקים המקוריים, ואף משפרים אותו, הם גם נראים מדהים עם גרפיקת HD מרהיבה. אבל הארדקור רטרו גיימרים יעדיפו לפעמים פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון פשוטה… וכאן בדיוק נכנס אגלוס.

אין תגובות

היו שלום ותודה על הדגים

אקו הדולפין היה משחק כל כך ייחודי שבהתחלה ממש שנאתי אותו, כמו שלימדו אותנו לשנוא כל דבר שונה. עד אז משחק טוב היה בעיני משחק מכות "רגיל" כמו Streets of Rage או משחק פלטפורמה "שיגרתי" כמו Sonic. מנכ"ל סגה דאז, טום קלינסקי, אהב את השם אקו הדולפין, הוא אמר שזה שם מצויין כי הוא קליט והוא באותה תבנית כמו סוניק הקיפוד.
אלא שבניגוד לסוניק, הדמות אותה משחקים במשחקי אקו אינה חיה שעברה האנשה ברוטלית בסגנון הריטושים של וולט דיסני. אקו הוא משחק "ניו-אייג'", אתה משחק שם דולפין אמיתי, פוטוריאליסטי, שלשם שינוי לא קופץ מפלטפורמה אחת לשניה תוך כדי השמעת צליל מעצבן, אלא שוחה ברחבי האוקינוס בסביבה פיזיקלית ריאליסטית במיוחד, וכאן טמון ייחודו האמיתי של המשחק.

אין תגובות

חובה לשחק: God of War I & II

סדרת "אל המלחמה" כוללת את המשחקים המזוהים ביותר עם קונסולות הפלייסטיישן לדורותיהן. הגיבור הטרגי והברוטלי שלהם, הלוחם הספרטני קרייטוס, הפך להיות מהר מאד לאחת הדמויות הידועות ביותר בעולם הגיימינג, למרות ואולי בגלל האופי הבוגר והכל כך אכזרי שלו שבא בקונטרסט עם האופי הקליל והילדותי של (למשל) קראש בנדיקוט.

אין תגובות

האגדה על זלדה – המשחקים הראשונים

סדרת משחקים זו, ששורשיה עוד ב 1986, המציאה ז'אנר שלם – Adventure Role Playing Game – היא הייתה מהפכנית, יצירתית והכי חשוב: שמרה לאורך כל השנים על ניצוץ החדשנות. עם כל יציאת משחק חדש בסדרה, זועזע עולם משחקי הוידאו מחדש ורף המצויינות עלה בעוד רמה.
עובדה מעניינת – השם זלדה ניתן למשחק הראשון על ידי יוצרו, שיגארו מיאמוטו, על שם אישתו של הסופר האמריקאי הידוע סקוט פיצגרלד. הוא אמר שהוא אהב איך השם הזה נשמע… והשחקן המנוח רובין וויליאמס קרא לבתו זלדה על שם הנסיכה בסידרת המשחקים הזו שכה אהב, ושניהם אף הופיעו בכמה פרסומות למשחקים!

אין תגובות

חובה לשחק: Monster Boy

סדרת משחקי ילד הפלא – שנכון יותר לקרוא לה סדרת עולם המפלצות – זוכה לאחרונה לעדנה מחודשת, לשמחתי הרבה. מדובר בסדרת משחקים קלאסיים שמקורם באמצע שנות השמונים ושמהווים את אחד מעמודי התווך של ז'אנר הפלטפורמה הרפתקאות הידוע גם כ"מטרואידוואניה". לי אישית יש פינה חמה בלב למשחק עולם המפלצות 2 מ 1989 שיצא במערב בשם "ילד הפלא: מלכודת הדרקון" ולכן גם לרימייק היפהפה שלו שיצא ב 2017. אבל בסוף 2018 יצא ההמשך הרוחני ובעצם גם המעשי של מלכודת הדרקון – מנסטר בוי והממלכה המקוללת – וכבר אחרי פחות משעה של משחק התברר לי שזהו משחק השנה (2018) של VGFreak.

אין תגובות