לביוניק קומנדו המקורי על הנס יצא רימייק שהיה לאחד המשחקים הראשונים אי פעם שקניתי דיגיטלית. למרות שיציאתו היתה מעין קידום מכירות למשחק "העיקרי" שיצא שנה אח"כ – ביוניק קומנדו 2009 – הוא היה טוב ומצליח ממנו עד כדי כך שלבסוף יצא משחק המשך לרימייק ולא למשחק העיקרי.
הנה הסקירה של שני משחקי Bionic Commando Rearmed שהשני שבהם היה למשחק האחרון שיצא לסדרת הרטרו הזאת.
הכפתור הייעודי לקפיצה הומצא ע"י נינטנדו ב 1981 במשחק דונקי קונג, ומאז הוא פיצ'ר קבוע במשחקי פלטפורמה. אבל בתחילת הדרך היו משחקים שניסו לערער על המוסכמה הזאת. אחד המוקדמים שבהם היה Roc `N Rope של קונאמי משנת 1983. במשחק קדום זה, חלק מהז'אנר שאני קורא לו "הגל הראשון", צריך להתקדם בשלבים באמצעות יריית חבל עם צלצל בזוית כלפי מעלה לפלטפורמות הגבוהות יותר וכך לטפס עד לראש המסך.
על המשחק הזה היה אמון מפתח צעיר בשם טוקורו פוג'יווארה שעבר לקאפקום, ושם ביקש לפתח משחק המשך שמתבסס על אותה מכניקה.
לפני כמה חודשים כתבתי כתבה בשם Rastan-Like – פלטפורמרים חדשים בסגנון ראסטאן האגדי. הכתבה עסקה ברנסנס של השנים האחרונות שחווה ז'אנר הפלטפורמרים האקאנסלאש, שהיו מאד פופולאריים באייטיז במקביל לפופולאריות של סרטי ה Sword & Sorcery. הז'אנר הזה נחלש לקראת סוף האייטיז והוחלף במידה רבה ב"ביטאמאפים" בסגנון האקאנסלאש, כמו גולדן אקס האגדי. אחד המשחקים ברשימה שנתתי שם היה אבאטור והוא מיוחד מספיק כדי שיזכה בכתבה משלו.
אחת המפתחות האהובות עלי בשנים האחרונות היא "פרוייקט טנגו" – צוות מצומצם בחברת נצומי של מפתחים שנשארו ביחד עוד מימי הנינטנדו נס והסופר נינטנדו, ובשנים האחרונות מוציאים רימייקים של המשחקים שלהם מאותה תקופה. זהו הרימייק הרביעי שלהם אחרי Pocky & Rocky Reshrined, Ninja Warriors ו Wild Guns. מתוך ארבעה משחקים, שניים הם על נינג'ות! איזה כיף!
אבירים, מכשפים, גמדים, ברברים, פיות, אמאזונות… ודרקונים! מקונאן הברברי דרך שר הטבעות ועד משחקי הכס – יש מעט דברים שמסעירים אותנו יותר מעולמות פנטזיה. בשנות השבעים והשמונים משחק הדמיון D&D (מבוכים ודרקונים) היה מאד פופולארי, והוא תרם להתפתחות הז'אנר הקולנועי Sword & Sorcery וז'אנר משחקי הוידאו הנלווה Hack & Slash. משחקים אלו היו לרוב תת-ז'אנר של מכות רחוב (Beat ’em Up), כאשר משחק ההאקנסלאש הכי מפורסם הוא ללא ספק גולדן אקס.
אבל רבים מהמשחקים בז'אנר הזה היו גם פלטפורמרים, והמפורסם מביניהם היה Rastan.
בלספמוס 2 הוא המשך עלילתי ישיר של אחד ממשחקי המטרואידוואניה הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות, ומתחיל בדיוק בנקודה שבה ה DLC האחרון הסתיים. בהתאם, הוא דומה לו מאד במשחקיות, בפרזנטציה האודיופונית והויזואלית, ובמיוחד מבחינת העולם האפל והמיוחד שבו הוא מתרחש. זהו משחק השנה 2023 של VGFreak, אבל כדי לקבל את מלוא החוויה אני מאד ממליץ לשחק בו מיד אחרי בלספמוס 1.
משחקי מטרואידוואניה זוכים בשנים האחרונות לעדנה מחודשת, משחקים כמו FIST עם הגרפיקה המרהיבה, Aggelos ה 8-ביטי, The Messenger המעולה ומעל כולם מונסטר בוי שזכה במשחק השנה 2018. כל אחד מהם הוא מיוחד בדרכו, וכך גם בלספמוס. למרות גרפיקת פיקסל ארט בסגנון 32 ביט (פלייסטיישן 1 וסגה סאטורן) מדובר כאן במטרואידוואניה עם עיצוב ואווירה מקוריים ואפלים במיוחד, שלא לומר מטרידים. הוא גם מושקע ממש מבחינת עלילה, והסיפורים המפורטים מאחורי דמויות, מקומות ואביזרים. ויחד עם מוזיקה אינסטרומנטלית אטמוספירית ויפהפיה, בלספמוס נותן חוויית משחק מיוחדת שמובטח שלא תשכחו הרבה זמן…
אחת-עשרה שנים חיכו בקאפקום להוציא המשך למשחק הארקייד המדהים שלהם, סטריידר (1989), וארבע-עשרה שנים נוספות הם חיכו עד שהוציאו את המשחק השלישי והאחרון עד כה. ואולי בגלל זה המשחק לא נקרא סטריידר 3 אלא פשוט Strider.
סטריידר היריו הוא מדמויות המשחקים היותר ידועות של קאפקום בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אבל הוא נותר קצת מאחור, למעט מספר מחוות (מוצלחות ככל שיהיו) במשחקי המכות המודרניים שלהם. למרות השורשים הקדומים שלה, יצאו סה"כ שלושה משחקים רשמיים בסדרה, ונראה שקאפקום לא ממש יודעים מה לעשות עם סטריידר כי הטרילוגיה הזאת יצאה במשך רבע מאה עם מרווחים של יותר מעשור בין משחק למשחק (!).
או אולי הסיבה לכך היא שסטריידר היריו היה פרויקט משותף של קאפקום עם חברת האמנות "מוטו קיקאקו" שעיצבה את הדמות והוציאה קומיקס בכיכובה, ולכן זכויות היוצרים הן מעט מסובכות.