Streets of Rage (או SOR) לא המציא את ז'אנר של משחקי ה Beat ’em up / Brawler או כפי שהוא נקרא בעגה ה'לא מקצועית'- מכות רחוב. ההשוואה העתיקה מול המשחק הקלאסי Final Fight מבית קאפקום היא בהחלט מתבקשת, אבל לא מהסיבות הנכונות. רבים סבורים שסגה ניסתה להעתיק את פיינל פייט עם המשחק SOR הראשון שיצא למגה דרייב. זה לא מדוייק, הם בהחלט ניסו להעתיק את ההצלחה של המשחק הזה, אבל חשוב לציין כי קאפקום עצמה ניסתה לשחזר עם פיינל פייט הצלחה של משחק אחר: Double Dragon של חברת טכנוס שיצא בשנת 1987.

מקורות קרבות הרחוב

דאבל דרגון היה משחק ה Fighting Side Scroller הראשון, אבל מי שהתחיל את הז'אנר של משחקי מכות רחוב הוא קודמו הרוחני מבית טכנוס (ונציגתה המערבית טאייטו): Renegade. משחק זה נחשב לאב הקדמון של ז'אנר המכות רחוב והציג לראשונה כשיצא ב 1986 קונספטים חדשניים רבים, כמו שילוב של תזוזה מרחבית ותקיפות קומבו. החידושים שדאבל דרגון הביא בנוסף לאלו של רנג'ייד הם תזוזת המסך הצידה משמאל לימין עם ההתקדמות בכל שלב, ומשחק של שני שחקנים בו זמנית בשיתוף פעולה.
פאן פאקט: רנג'ייד הוא המשחק הראשון בסידרת משחקי הדמויות הלא נגמרת של טכנוס Kunio Kun שלימים כללה כמה מהמשחקים הזכורים ביותר על הקונסולה הראשונה של נינטנדו: River City Ransom ו Super Dodge Ball.

בעקבות ההצלחה של דאבל דרגון באולמות הארקייד נפקחו עיניהן של חברות רבות וביניהן קאפקום, סגה, קונאמי ו SNK והן התחילו לפתח משחקים בסגנון החדש. ב 1989 סגה יצאה לארקייד עם גולדן אקס וקאפקום יצאה עם פיינל פייט. שני המשחקים הללו הציגו רמת משחק גבוהה יותר מזו של דאבל דרגון, הצליחו מאד והם בין המשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם לאולמות הארקייד.

פיינל פייט נגד סטריטס אוף רייג'

במקור, פיינל פייט נקרא סטריט פייטר 89' והוא היה אמור להיות ממשיך רוחני של סטריט פייטר הראשון מ 1987. אבל מכיוון שהוא הציג משחקיות שונה לחלוטין מקרבות האחד על אחד של סטריט פייטר, הוחלט על יצירתה של סידרה חדשה ובהתאם שונה גם שם המשחק.
בעקבות ההצלחה של פיינל פייט הוחלט בהנהלת קאפקום לפתח משחק המשך, אך חברי צוות הפיתוח של פיינל פייט פשוט התעלמו מכך והשתמשו בידע שצברו כדי ליצור משחק המשך ראוי לסטריט פייטר עם השם המחייב סטריט פייטר 2.
כך קרה שלמרות הצלחתו האדירה של פיינל פייט, הוא מעולם לא זכה להמשך אמיתי באולמות הארקייד.

עם הכרזתה של קאפקום על פיתוח גירסה של פיינל פייט לסופר נינטנדו, הוחלט בסגה להוציא כתגובה משחק מכות רחוב שיהווה תשובה הולמת ואלטרנטיבה ראויה על מערכת ה 16 ביט שלהם. וכך נולד סטריטס אוף רייג' (SOR) למגה דרייב.
המשחק הראשון בסדרת SOR למגה דרייב היה משחק מרשים שהציג ורסטיליות רבה לעומת פיינל פייט על הסופר נינטנדו. ב SOR היו הרבה יותר תנועות שכללו קפיצות מעל אויבים, הטלות שונות ותנועות משולבות של שני שחקנים. פיינל פייט הציג עליונות ברורה מבחינת גרפיקה ומבחינה זו היה כמעט 'ארקייד פרפקט' אך בעקבות ההשקעה הגדולה הזאת בתחום הויזואלי היה על קאפקום להתפשר בכל האספקטים האחרים.

בכדי להבין את החלטת הטרייד-אוף שעמדה בפני קאפקום יש להבין את הטכנולוגיה שהייתה אז בשימוש בכל הנוגע למחסניות המשחק (או קרטרידג'ים/ Cartridges). מחסניות אלו הכילו בתוך אריזת פלסטיק את המשחק בתצורת PCB (לוח אלקטרוני עם מעגלים שכוללים שבבי זיכרון ROM ולעיתים גם זכרון דינמי עם בטריית שמירה ואף מעבדי עזר נוספים). נפח האיחסון במחסניות אלו היה מוגבל ויקר היות והיה שם שימוש בחומרה יקרה משמעותית מאמצעי איחסון אחרים: מגנטיים (דיסקטים) או אופטיים (דיסקים).
גרפיקה עשירה משמעותה בזבוז זיכרון רב וזה חייב לבוא על חשבון דברים אחרים. יחסית ל SOR, פיינל פייט הציג מעט תנועות, מעט שלבים (שלב שלם שהופיע בגירסת הארקייד הושמט לחלוטין), שתי דמויות בלבד (במקום שלוש שהיו בגירסאת הארקייד), והכי גרוע: לא הייתה אפשרות לשני שחקנים בו זמנית. המצב נהיה קצת אבסורדי כשקאפקום הוציאה גירסה נוספת של המשחק לסופר נינטנדו בשם פיינל פייט Guy אשר החליפה את Cody בחברו הטוב אך לא טיפלה בשום אספקט אחר של הגירסה המוגבלת המקורית (למעט כמה תיקוני באגים קלים).

הבדל נוסף בין פיינל פייט לסטריטס אוף רייג' נעוץ בהיסטריה של נינטנדו מדעת קהל שלילית בארה"ב בכל הנוגע לנשים ולאלימות. בגירסה האמריקאית של משחק הסופר נינטנדו, שתי דמויות הנשים עם מכנסוני הג'ינס ('רוקסי ו'פויזן') הוחלפו בדמויות של גברים "פאנקיסטים". סטריטס אוף רייג' לא נתקל בצינזור כזה כי סגה אמריקה החליטה אסטרטגית להיות מוכוונת לגיימרים מבוגרים יותר, ולכן היתה יותר פרוגרסיבית ופחות מגבילה מנינטנדו. למרות זאת, כמה שנים אח"כ בגירסת הפיינל פייט לסגה סידי דמויות הנשים היו עם בגדים ארוכים יותר ופחות חושפניים. בכל מקרה, הצנזורות האלה מתאימות למוסרנות האמריקאית הטיפוסית לפיה נשים חשופות זה משהו הרבה יותר גרוע מאלימות ברוטלית… תוכלו לקרוא עוד על הצנזורות האלה ועוד דוגמאות מעניינות אחרות בכתבה על צנזורות במשחקי מכות.

סטריטס אוף רייג' 2 נחשב בעיני רבים (וגם בעיני) כמשחק המכות רחוב הטוב ביותר על המגה דרייב ואף למשחק המכות רחוב הטוב ביותר בכלל. הגרפיקה שופרה ללא היכר לעומת המשחק הראשון בסידרה, והיתה כל כך טובה עד שהיא התחרתה בגרפיקה של משחקי ארקייד מאותה תקופה. גם עלויות הזיכרון במחסניות המשחקים ירדו ולכן SOR 2 היה משחק גדול מאד לאותה תקופה והכיל 16 מגה ביט של זיכרון! וואו 🙂
בנוסף, המשחק הציג ארבע דמויות (לעומת שלוש ב SOR 1 ובפיינל פייט) ועם יותר תנועות, למרות שירדה האופצייה של תנועות משולבות של שתי דמויות.

בתחום הגרפיקה של SOR 2 יש לציין את התנועות המיוחדות שזכו לאפקטים מדהימים של כדורי אש והבזקי אור, ובמיוחד את הויזואליות האורבנית של השלב הראשון שמציג את חיי הלילה, הבארים והמועדונים של Wood Oak City ומסתיים בקרב מדהים בגשם בסמטה של אחד הבארים… וירטואוזיות לשמה!
הסאונד גם היה פנומנלי. התווספו אפקטים קוליים של הדמויות, והמוזיקה הפנטסטית של יוזו קושירו מהמשחק הראשון המשיכה כאן עם טרקים אלקטרו-טכנו ישירות מהמועדונים בטוקיו בתחילת הניינטיז. המוזיקה היתה כל כך טובה עד שאלבומי הפסקול של כל שלושת המשחקים בסידרה יצאו על דיסקים (ושנים אח"כ גם על תקליטי ויניל) והכילו את הטרקים המקוריים מהמגה דרייב.

בהשוואה לפרק השני של פיינל פייט (שכאמור לא יצא לארקייד אלא רק לסופר נינטנדו), SOR 2 הוא טוב יותר בכל תחום. נוצר הרושם שקאפקום ניסתה למצות את השם פיינל פייט (הם נהגו לעשות את זה עם כל ההצלחות שלהם, כמו סטריט פייטר ורזידנט איוול) ויצרה משחק קצת משעמם וחוזר על עצמו שלא חידש הרבה, והמכירות היו בהתאם. הפרק השלישי והאחרון אמנם היה מוצלח יותר אך גם לא חידש מספיק והמכירות צנחו אף יותר.

בהתאם לדעיכה של סידרת פיינל פייט, נראה שגם SOR 3 לא היה מה שכולם ציפו לו אחרי הפרק השני הפנומנלי. אפשר להגיד ש SOR 3 הוא גירסה מורחבת ומשודרגת של SOR 2: הוא הציג המון שלבים, שלוש דמויות נסתרות בנוסף לארבע הקיימות והמון תנועות לכל דמות, עם מערכת מעניינת של תנועות מיוחדות שמשתדרגות עם ההתקדמות בנקודות. עם זאת, הדמויות הראשיות AXEL ו BLAZE צויירו (לעניות דעתי) פחות טוב לעומת SOR 2, והסאונד והמוזיקה היו פחות מלודיים. ירידת מה נוספת הורגשה גם בתחום רמת המשחק, בעוד ש SOR 2 הציג רמת משחק גבוהה ומדוייקת מאד, SOR 3 לא הצליח לשמור עליה והשליטה בדמויות הרגישה קצת פחות מדוייקת.
לסיום, הגירסאות האמריקאית והאירופאית היו שונות למדי מהגירסה היפנית שלא סבלה מצנזורה מערבית והציגה ספרייטים יפים יותר ודמויות נוספות. ללא ספק הגירסה היפנית, שנקראת Bare Knuckle III, היא העדיפה מבין השלוש.

המשכי הסדרות

סידרת דאבל דרגון באולמות הארקייד זכתה לשני המשכים (שנחשבים פחות טובים מהמשחק הראשון), ולאינספור גירסאות שונות על כמעט כל קונסולה שיצאה אי פעם, חלקן טובות וחלקן פחות. המשחקים המומלצים בסידרה לדעתי הם: המשחק הראשון לארקייד, דאבל דרגון 2 ל NES, סופר דאבל דרגון לסופר נינטנדו, ודאבל דרגון אדבנס לגיימבוי אדבנס.
רימייק מרשים מאד בשם Double Dragon Neon יצא ב 2012 לכל הקונסולות העיקריות ומעט אח"כ גם לפיסי. הדיעות לגביו חלוקות, יש האוהבים אותו ויש הרואים במשחקיות שלו מעט בעייתית כי היא מחקה את המשחקיות של המשחקים המקוריים, על יתרונותיה וחסרונותיה. אני אישית אהבתי מאד ואפילו כתבתי עליו פוסט "חובה לשחק".

סידרת פיינל פייט זכתה גם היא לגירסאות רבות לקונסולות שונות, תוך שמירה על רמת משחק גבוהה וקבועה למדי, אם כי עם מעט מאד חדשנות. המשחק המומלץ ביותר בסידרה הוא עדיין משחק הארקייד המקורי שבו אני משחק מדי פעם עד היום. גירסאות נוספת שכדאי לבדוק הן Mighty Final Fight על ה NES ופיינל פייט CD למגה סידי שכולל מוזיקה משופרת ושלבי בונוס שלא הופיעו בשום גירסה אחרת. שימו לב רק לשחק את הגירסה היפנית הפחות מצונזרת.

סידרת סטריטס אוף רייג' זכתה לפופולארית רבה והופיעה בקומפילציות רבות. היו כמה נסיונות להחיות את הסידרה, ובראשם Fighting Force שהיה משחק מכות רחוב תלת מימדי מבית Eidos ויצא בשנת 1997. במקור הוא אכן היה אמור לצאת כ SOR4 על הסגה סאטורן, אך סגה התקפלו מהפרויקט והוא המשיך כמשחק מכות סביר למדי שיצא לנינטנדו 64 ולפלייסטיישן. ד"א, הדמות הראשית ב Fighting Force נקראת Hawk, שזה היה השם המקורי של אקסל בשלב הפיתוח של המשחק הראשון!
בסוף שנות התשעים הודלף דמו תלת מימדי (מוקדם ומאד פשטני) של SOR4 שפותח ע"י Ancient לסגה דרימקאסט, אבל הוא נגנז.
בשנות ה 2010 היו לפחות ארבעה נסיונות ליצור משחק המשך לסדרה האגדית של החברות Backbone, Grin, Ruffian ואפילו של "סגה אוסטרליה" שפיתחו את אחד הרימייקים היפים ביותר שיצאו לאיזשהו משחק סגה, טירת האשליות. אבל גם נסיונות אלו לא עברו את שלב הקונספט.

הישועה למעריצי הסידרה הופיעה ב 2011 בדמות משחק עצמאי חינמי (!) בשם Streets of Rage Remake אשר פותח ע"י סטודיו האינדי הברזילאי Bomber Games. בגירסתו החמישית והאחרונה, פרי פיתוח של כמעט עשור שלם, הוכיח משחק ה"חובבים" הזה את הלא יאומן – הוא עולה באיכותו אפילו על המשחקים המקוריים! צריך לשחק בו כדי להאמין. 103 שלבים עם מסלולי התקדמות מרובים, 19 דמויות ו 64 אויבים כולל רימאסטרים מכל המשחקים המקוריים. 83 טרקים אשר ברובם רמיקסים של המוזיקה המצויינת מכל משחקי הסידרה. זהו הסטריטס אוף רייג' האולטימטיבי, ולדעתי ככל הנראה משחק המכות רחוב הטוב ביותר EVER.

למרות שבזמן הפיתוח בומבר גיימס קיבלו מסגה אור ירוק משפטי להמשיך עם הפרויקט, לכשיצא לבסוף ובסגה ראו שהוא כל כך טוב, הם יצרו קשר עם המפתחים ואסרו על פרסום ההורדה של המשחק! כמובן שכתבתי פוסט מיוחד על המשחק הזה בסדרת "חובה לשחק" ושם יש גם לינק להורדת המשחק המדהים הזה.
ואז, ערב אחד בקיץ 2018 בהפתעה גמורה נחשף פיתוח מתקדם ורשמי של סטריטס אוף רייג' 4. כמעריץ מושבע של הסדרה עוד מהמשחק הראשון מ 1991 חיכיתי לפרק החדש הזה בכליון עיניים, ולכשיצא לבסוף באמצע 2020 הוא לא אכזב. מה זה לא אכזב? SOR4 הוא מ-ד-ה-י-ם-!

!Go Play

להורדת משחקים נסו את הפוסט אתרי הורדות הרומים הטובים ביותר, או חפשו את שם המשחק (באנגלית כמובן) עם המילה ROM או ISO (למשחקי סידי). להורדת אמולטורים – דף ה SYSTEMS כולל את כל מה שאתם צריכים!