קאפקום יחד עם SNK היוותה את אחד משני עמודי התווך העיקריים בתור הזהב של אולמות הארקייד בעשור המופלא בין 1985 ל 1995. קאפקום הביאה לאולמות הארקייד כמה מהמשחקים הזכורים והאהובים ביותר מהאייטיז והניינטיז, כמו: 1942, פיינל פייט, סטריידר, סטריט פייטר 2 ועוד. כל מי שסיקר משחקי ארקייד והיה אמור לתת ציונים לכל משחק ניצב בפני בעיה כל פעם שיצא משחק קאפקום חדש- רובם היה ברמה לא פחות ממדהימה, מיעוטם היו טובים מאד וכל השאר היו סתם טובים 🙂
הקונסולה הראשונה שלי היתה הסגה מסטר סיסטם, וקונסולות המשחקים האהובות עלי הן אלו מהדור השלישי (נינטנדו NES, מסטר סיסטם) והרביעי (סופר נינטנדו, סגה מגה דרייב, SNK ניאו גיאו) ולכן אני יודע עליהן הרבה. מבחינתי, ההיסטוריה של משחקי הוידאו בכלל וקונסולות המשחקים בפרט מתחילה להיספר מאמצע שנות השמונים, וזה השתקף בכתבה "ההיסטוריה של קונסולות המשחקים". כל מה שקרה בתעשיה לפני כן, כלומר הדור הראשון והשני של הקונסולות, היה מבחינתי לוטה בערפל, בעיקר בגלל שהמשחקים מאותה תקופה היו בעיני משמימים ומשעממים. לכן, החלטתי לחקור קצת על איך הכל התחיל, וציפיתי לכתוב על זה פוסט משעמם וקצר. אבל בסוף יצאה כתבה אינפורמטיבית ומעניינת (וארוכה למדי, למרות שניסיתי לקצר) שמסבירה הרבה על התפתחות תעשיית משחקי הידאו.
כיום אנו נמצאים בעשור השישי של תעשיית קונסולות המשחקים, כאשר שלוש הקונסולות העיקריות של נינטנדו, סוני ומיקרוסופט הן כבר הדור התשיעי (!). מה שהתחיל בתחילת שנות השבעים עם המשחק "פונג" וקונסולת המגנווקס אודיסי, התפתח לכדי תעשייה שמוערכת בעשרות (אם לא מאות) מיליארדי דולרים. הכתבה הבאה היא קיצור תולדות ההיסטוריה של קונסולות המשחקים, בדגש על שנות השמונים ושנות התשעים.
אמולציה של קונסולות קלאסיות על המחשב האישי זה חדשות ישנות. מרבית האמולטורים של הקונסולות העיקריות הגיעו לבשלות כבר לפני שנים והם מריצים (כמעט) מושלם את מרבית המשחקים. אבל מהפיכת עידן הפוסט פיסי (או ה Convergence) מכתיבה חוסר תלות בכבלים ובמכשירים גדולים ומסורבלים. ואכן, אפליקציות אמולטורים הן נפוצות מאד בחנות האפליקציות של אנדרואיד, ובכל הנוגע לחומרה – כמעט כל הטלפונים משנת 2015 ואילך מסוגלים להריץ את מרבית האמולטורים בצורה חלקה. אבל לצערנו, בכל הנוגע ל iOS (אייפונים ואייפאדים של אפל) העניין משמעותית פחות מתקדם.
פריק אמיתי של משחקי וידאו חייב להיות גם פריק של משחקי הארקייד, הם תמיד היו עדיפים בכל בחינה על החומר שרץ בקונסולות המשחקים הביתיות. אמנם בערוב ימיהן הפער בין מכונות הארקייד והקונסולות הביתיות הצטמצם ונעלם, אך מכונות הארקייד היו ונשארו מושא תשוקתם של כל הפריקים של משחקי הוידאו באשר הם. אחת מפנטזיות הילדות שלי היתה שיטוט חופשי באולם ארקייד ענק שכל המכונות בו הן על מוד Freeplay.
מגזין פריק נוסד על ידי רמי שיר, עורך עיתון הילדים הידוע "אצבעוני", שתיפקד כעורך מגזין פריק מיום היווסדו ועד יומו האחרון. פריק היה ירחון על משחקי מחשב ומשחקי וידאו שיצא לאור לראשונה באוקטובר 1992. כשהוא מציג כתבות מעניינות יותר ותוכן טוב יותר, עבר פריק את יריבו הוותיק "וויז" (שהיה מעין מגזין מכירות של רשת באג) מבחינת תפוצה והשיג גם תוצאות עיסקיות בהתאם. בשיאו הגיע פריק ליותר מ 15,000 מנויים, הישג חסר תקדים למגזין נישה מסוגו בארץ. מגזין "זומביט" ויורשו "קליק" גם הם לא היו תחרות רצינית לפריק.