הקטע עם רטרו גיימרים הוא שאנחנו נוסטלגיים, בוא נאמר יותר מהממוצע. אם זו גרפיקת פיקסלים ענקיים או פוליגונים ענקיים, זה עניין של טעם וגיל. אבל מה אם אני אגיד לכם שיש משחק שיספק את איטץ' הנוסטלגיה שלכם גם אם הקונסולה הראשונה שלכם הייתה המגה דרייב מהאייטיז וגם אם היא הייתה הפלייסטיישן מהניינטיז?
סקירות רבות של דארקסיידרס 3 ציינו כי הוא משחק טוב, אבל עם משחקיות קצת מיושנת ומחדש מעט מאד. וזה נשמע כמו משחק מתאים ממש לבלוג שאתם קוראים עכשיו 🙂 ובהתחשב בכך שמאד אהבתי את שני המשחקים הקודמים – ואפילו כתבתי עליהם כתבת "חובה לשחק" – הנה הסקירה שלי של Darksiders 3.
לואד ראנר הוא אחד מזכרונות הגיימינג המוקדמים ביותר שלי עוד מתקופת הקומודור 64, יחד עם ג'אמפמן. המשחק הזה הוא מהעידן שבו במרבית המשחקים הרקע היה שחור והמשחקיות הייתה בסיסית ומונוטונית עם סאונד שכלל בעיקר צפצופים ובליפים.
למרות השם המסגיר שלו, משחק המכות רחוב הזה (או ביטאמאפ, אם תעדיפו) הוא לא באמת חיקוי של האבות המייסדים של הז'אנר – סטריטס אוף רייג' ופיינל פייט. Fight'N Rage עומד בפני עצמו כמשחק מכות אולדסקול ארקיידי כיפי ומיוחד עם עולם, דמויות וגיימפליי ייחודיים לו.
אביר האת הוא שיר הלל למשחקי הפלטפורמה על קונסולות השמונה ביט, ובעיקר הנינטנדו נס. הוא מציג גרפיקת "8 ביט" מעולה ומשמיע מוזיקת צ'יפטיון לא פחות ממדהימה. אם היה יוצא בסוף האייטיז, שאבל נייט היה בקלות תופס מקום בפנתאון משחקי ה NES הטובים ביותר, לצד המשחקים האגדיים מהם הוא שואב השראה, כמו: מגה מן 2, קאסטלוואניה, סופר מאריו 3, ודאק טיילס.
זהו בלוג [רטרו] גיימינג ופחות בלוג סרטים, ובכל שנות הבלוג כתבתי רק ביקורת אחת על סרט. אבל בתרבות הגיקית משחקי וידאו וסרטים שלובים זה בזה כל כך עד שלא יכולתי להתאפק וכתבתי את רשימת הטופ 10 האישית שלי לעשור שחלף 201X. ובאותה ההזדמנות גם נתתי את הטייק שלי לסרטי העשורים 199X ו 200X. אסתייג ואדגיש שזו רשימה סובייקטיבית ואני בטוח שלא כולם יסכימו איתה, אז בבקשה 🙂
הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.
אם תשאלו אותי מהי חווית הגיימינג הכי ארקיידית שיש אני אענה לכם כל משחק ריצה/קפיצה/ירייה שהאקשן בו הוא בציר אחד (X) בלבד, כלומר לא בשני צירים (X ו Y) או יותר כמו משחקי ביטאמאפ לדוגמה. ולפי ההגדרה הזאת, Ninja Warriors הוא משחק ארקייד קלאסי במובן הכי טהור של ההגדרה. יש בו נינג'ות, קפיצות, יריות ומכות – והכל במעטפת פיקסל ארטית יפהפיה – פשוט תענוג אייטיזי במיטבו.
198X הוא פחות משחק ויותר סרט נעורים על תקופת ההתבגרות של נער בשנות השמונים. הסרט סובב סביב תרבות אולמות הארקייד של אותה התקופה ומתמקד במרתף ארקייד וחוויות הנעורים שמתקשרות אליו ולמכונות המשחקים בו.