אחת המפתחות האהובות עלי בשנים האחרונות היא "פרוייקט טנגו" – צוות מצומצם בחברת נצומי של מפתחים שנשארו ביחד עוד מימי הנינטנדו נס והסופר נינטנדו, ובשנים האחרונות מוציאים רימייקים של המשחקים שלהם מאותה תקופה. זהו הרימייק הרביעי שלהם אחרי Pocky & Rocky Reshrined, Ninja Warriors ו Wild Guns. מתוך ארבעה משחקים, שניים הם על נינג'ות! איזה כיף!
סטריידר היריו הוא מדמויות המשחקים היותר ידועות של קאפקום בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אבל הוא נותר קצת מאחור, למעט מספר מחוות (מוצלחות ככל שיהיו) במשחקי המכות המודרניים שלהם. למרות השורשים הקדומים שלה, יצאו סה"כ שלושה משחקים רשמיים בסדרה, ונראה שקאפקום לא ממש יודעים מה לעשות עם סטריידר כי הטרילוגיה הזאת יצאה במשך רבע מאה עם מרווחים של יותר מעשור בין משחק למשחק (!).
או אולי הסיבה לכך היא שסטריידר היריו היה פרויקט משותף של קאפקום עם חברת האמנות "מוטו קיקאקו" שעיצבה את הדמות והוציאה קומיקס בכיכובה, ולכן זכויות היוצרים הן מעט מסובכות.
סייבר שאדו הוא המשחק השני שמפיץ סטודיו האינדי האגדי שהיה אחראי על שאבל נייט – Yacht Club Games. הוא עוצב ופותח ע"י מפתח אחד (!) מפינלנד בשם ארנה הונזיקר שעבד עליו במשך שנים לגמרי לבדו. והוא מנסה לעשות את מה שניסה לעשות (בהצלחה רבה) עוד משחק אינדי מעולה – The Messenger (או "השליח") של Sabotage Studio – והוא לשחזר את חווית המשחק המקורית של משחק הנינג'ה האולטימטיבי: נינג'ה גאיידן.
אם תשאלו אותי מהי חווית הגיימינג הכי ארקיידית שיש אני אענה לכם כל משחק ריצה/קפיצה/ירייה שהאקשן בו הוא בציר אחד (X) בלבד, כלומר לא בשני צירים (X ו Y) או יותר כמו משחקי ביטאמאפ לדוגמה. ולפי ההגדרה הזאת, Ninja Warriors הוא משחק ארקייד קלאסי במובן הכי טהור של ההגדרה. יש בו נינג'ות, קפיצות, יריות ומכות – והכל במעטפת פיקסל ארטית יפהפיה – פשוט תענוג אייטיזי במיטבו.
אנחנו בעיצומו של רנסנס רטרו גיימינג – משחקים חדשים עם פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון יוצאים כל הזמן. הקסם שלהם הוא שהם מנסים לשחזר את משחקי קונסולות ה 8 וה 16 ביט יותר איך שהיינו מעדיפים לזכור אותם ופחות איך שהם רצו בפועל על הקונסולות הישנות. והנה בא עוד אחד, The Messenger (להלן: "השליח"), אבל עד כמה הוא טוב ועד כמה הוא מיוחד בים משחקי הניו-רטרו שיצאו בשנים האחרונות?
שינובי (נינג'ה ביפנית) היה התגובה של סגה לטרנד הנינג'ות של שנות השמונים. סידרת המשחקים הזאת הייתה תצוגת יכולות של סגה באולמות הארקייד ובמקביל על המאסטר סיסטם ואחריה כמובן גם על המגה דרייב. ב 30 השנים שחלפו מאז המשחק הראשון יצאו לא מעט משחקים תחת השם "שינובי" אך לא כולם יכולים באמת להיקרא קלאסיקות. ללא ספק שיאה של הסידרה היה בראשיתה עם שלושה משחקים שאני קורא להם "טרילוגיית ג'ו מוסאשי".