שבעים אלף מבקרים הגיעו השנה ל E3 במרכז הכנסים בדאון טאון לוס אנג'לס, ורצפת התערוכה היתה עמוסה לעייפה בחובבי גיימינג מכל סוג שאפשר לחשוב עליו, מסתובבים בין הביתנים המושקעים (בטירוף!). כולם פה מתלהבים מגיימינג, ואף אחד לא נשאר אדיש לאנרגיות העצומות שמוקרנות מכל ביתן ולא משנה גודלו – כל מפתח משחקים יורה בתותחים הגדולים ביותר שלו כדי למשוך את תשומת ליבה של המדיה. וכנציג מדיה, אני חייב להגיד שזה נורא כיף 🙂
אחת בכמה זמן יוצא משחק שנראה כל כך טוב ועם כל כך הרבה סטייל וייחודיות, עד שהוא מצליח להשאיר חותם על כל מי שמשחק בו לשנים רבות. דארקסיידרס היה משחק כזה, וכך גם ביונטה. אז ביונטה היא מכשפה, אבל כזאת שנראית כמו דוגמנית מסלול: רזה עם פרופורציות שעון חול ורגליים שלא נגמרות, והיא לבושה בגד גוף מעור עם מחשוף נדיב בגב, כי למה לא. הבחורה העתיקה הזאת (בכל זאת, היא מכשפה בת מאות שנים) היא סקסית בטירוף והיא יודעת את זה, אבל היא גם Badass באקסטרים.
קשה להתעלם מהאימפקט של האספנות על תעשיית משחקי הוידאו בכלל ועל רטרו גיימינג בפרט, הוא מודגש במיוחד באספנות של משחקי הנינטנדו נס והגיימבוי וכמובן האטארי 2600, אבל הוא קיים גם בקונסולות ה 8 ביט של סגה – המסטר סיסטם והגיימגיר, קצת פחות בצפון אמריקה ויותר באירופה. בתור פאנבוי של סגה עצוב לי להיזכר בכמה מהמשחקים בכתבה שהיו בשלב מסוים בחזקתי אבל הוחלפו במשחקים אחרים, פשוט כי זאת היתה הדרך היחידה מבחינתי להמשיך לשחק.
הוא אחד המשחקים הקבועים ברשימות עשרת הטובים ביותר על המגה דרייב, ואחד ממשחקי הפלטפורמה/יריות המרשימים ביותר שיצאו בניינטיז ואולי מעולם. זה משחק שזכה לכל הסופרלטיבים והוא כנראה ה Hidden Gem הכי פחות Hidden בספריית המגה דרייב. המשחק שמיליוני ילדי ניינטיז נשבעים עליו – Gunstar Heroes!
שינובי (נינג'ה ביפנית) היה התגובה של סגה לטרנד הנינג'ות של שנות השמונים. סידרת המשחקים הזאת הייתה תצוגת יכולות של סגה באולמות הארקייד ובמקביל על המאסטר סיסטם ואחריה כמובן גם על המגה דרייב. ב 30 השנים שחלפו מאז המשחק הראשון יצאו לא מעט משחקים תחת השם "שינובי" אך לא כולם יכולים באמת להיקרא קלאסיקות. ללא ספק שיאה של הסידרה היה בראשיתה עם שלושה משחקים שאני קורא להם "טרילוגיית ג'ו מוסאשי".
משחקים מבוססים על סרטים תמיד נודעו לשימצה, אבל למרבה ההפתעה הכלל הזה לא תופס במשחקים המבוססים על סרטי דיסני. סרטי הקיץ המצויירים השנתיים של דיסני הם ממנועי השיווק החזקים ביותר שלה בעיקר למוצרים נלווים (מרצ'נדייז) וביניהם כמובן משחקי וידאו. תחילת שנות התשעים היתה תקופת רנסנס לסרטים אלה – ובמיוחד אלאדין ומלך האריות, ובהתאם גם למשחקי הוידאו המבוססים עליהם.
כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שהוא מעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!
כשסגה נכנסה לשוק הקונסולות לראשונה בדור ה 8 ביט, עם קונסולת המאסטר סיסטם שלה, היא נחלה תבוסה צורבת. עם פיתוח קונסולת ה 16 ביט שלה היא הציבה לעצמה יעד שאפתני – יש שיאמרו בלתי אפשרי – להביס את נינטנדו בשוק קונסולות המשחקים. אני טוען שהיא השיגה את היעד הזה (ומעט אחר כך יצאה משוק הקונסולות לנצח). הנה למה.
סטריטס אוף רייג' היא סדרת המשחקים האהובה עלי. יש משהו ממכר ממש בגרפיקת הספרייטים המצויינת, בשליטה ההדוקה, במוזיקת הטכנו הקאנונית של יוזו קושירו, ובאפקטים המספקים של סאונד המכות. מבחינתי מדובר במשחק המושלם להתפרקות מהירה מעצבים. Streets of Rage Remake הוא חווית הסטריטס אוף רייג' האולטימטיבית ובכלל מדובר באחד ממשחקי הפיקסל ארט הטובים ביותר.