שינובי (נינג'ה ביפנית) היה התגובה של סגה לטרנד הנינג'ות של שנות השמונים. סידרת המשחקים הזאת הייתה תצוגת יכולות של סגה באולמות הארקייד ובמקביל על המאסטר סיסטם ואחריה כמובן גם על המגה דרייב. ב 30 השנים שחלפו מאז המשחק הראשון יצאו לא מעט משחקים תחת השם "שינובי" אך לא כולם יכולים באמת להיקרא קלאסיקות. ללא ספק שיאה של הסידרה היה בראשיתה עם שלושה משחקים שאני קורא להם "טרילוגיית ג'ו מוסאשי".
משחקים מבוססים על סרטים תמיד נודעו לשימצה, אבל למרבה ההפתעה הכלל הזה לא תופס במשחקים המבוססים על סרטי דיסני. סרטי הקיץ המצויירים השנתיים של דיסני הם ממנועי השיווק החזקים ביותר שלה בעיקר למוצרים נלווים (מרצ'נדייז) וביניהם כמובן משחקי וידאו. תחילת שנות התשעים היתה תקופת רנסנס לסרטים אלה – ובמיוחד אלאדין ומלך האריות, ובהתאם גם למשחקי הוידאו המבוססים עליהם.
אתמול הציגה סוני את ה PS4 Pro – עדכון 'אמצע מחזור חיים' של הפלייסטיישן 4. בתערוכת E3 2016 שהתקיימה ביוני הציגה מייקרוסופט את ה XBox One S – האקסבוקס החזקה ביותר, עד להגעת הסקורפיו בעוד כשנה. לכאורה אין פה כל כך תחרות. לא בטוח. בואו נשווה את שתי ספינות הדגל האלה.
כנס הגיימינג הגדול ביותר בעולם, E3 2016, הציג שתי וועידות ענקיות אחת נגד השניה – אקסבוקס נגד פלייסטיישן. אז מה היה לנו? – התמקדות באקסקלוסיביים צפויים יותר וצפויים פחות, ריפרש נחוץ ביותר לאקסבוקס וואן, פלייסטיישן VR, תוכנית Cross-Play וCross-Buy מלהיבה בין אקסבוקס לפיסי, ומעט מדי מהקונסולות החדשות שצפויות להיחשף רק ב E3 2017. פרטים בפנים.
כולם מכירים את גולדן אקס. הוא אחד המשחקים המזוהים ביותר עם פורטים של משחקי ארקייד לקונסולות ולפיסי. ללא ספק ממשחקי הארקייד האהובים עלי בכל הזמנים, גולדן אקס היה פנומנלי בזמנו ועדיין נראה ומשחק מצויין גם כיום, רבע מאה אחרי שיצא לראשונה. אבל מעט מדי מכירים את הסיקוול שלו: נקמתו של דת' אדר, שיצא לארקייד שלוש שנים אחריו והיה שדרוג גרפי מדהים. הסיבה העיקרית לאנונימיות היחסית שלו היא שמעולם לא יצא לו פורט לקונסולות ביתיות!
אמולטורים של קונסולות למחשב האישי שיוצאים בזמן שהקונסולה עדיין נמכרת זה נושא בעייתי מסחרית. אבל גם מאד מעניין. עד הפלייסטיישן הראשון והנינטנדו 64, אמולטורים שהריצו רומים ו ISO של קונסולות – בעודן נמכרות בחנויות – היו נפוצים וידועים. אז בן נחום כל כך התלהב מההתקדמות המרשימה באמולציה של הנינטנדו Wii U, שהוא החליט לכתוב פוסט אפי על ההיסטוריה של אמולטורים, מזווית ראייה קצת יותר אישית. יצא מעניין.
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. זהו פוסט שני בסדרה, וקאפקום הולכת לככב בו (כי כמובן ששמרתי את הכי טובים לסוף), אבל כן מומלץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון!
משחקי מכות רחוב (או Brawlers או Beat’em Ups) היו ה-דבר בסוף האייטיז/ תחילת הניינטיז. אני מת על המשחקים האלה (רק הטובים שבהם כמובן), אז הרכבתי כאן רשימה של משחקי מכות רחוב מהארקייד שמעולם לא קיבלו פורט לקונסולות הביתיות. גיליתי שני דברים מאד מעניינים, הראשון: יש עדיין Hidden Gems שאפילו אני לא הכרתי ומשחקים שכן חשבתי שהכרתי התבררו להיות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי, והשני: נראה ש 1993 היתה השנה החזקה ביותר בז'אנר הזה- שנתיים תמימות אחרי יציאת סטריט פייטר 2 שכביכול הרג את הז'אנר.
ווילו והנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהילדות. לשמחתי הרבה מי שקיבלה את הזיכיון למשחקי וידאו המבוססים על הסרט, היתה קאפקום והיא עשתה כהרגלה עבודה מצויינת. ווילו לנינטנדו NES היה מעין קלון לא רע בכלל של זלדה, אבל לא בו עסקינן. ווילו לארקיידס הוא כנראה משחק הפלטפורמה הטוב ביותר שיצא לי לשחק באולמות המשחקים, ועליו נדבר היום. דרך אגב, היו גם משחקי ווילו למחשבים האישיים… אבל הם לא היו מבית קאפקום והם היו כל כך גרועים שעדיף שלא נדבר עליהם בכלל.