חובה לשחק: Scott Pilgrim The Game

סקוט פילגרים הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים, לכן כמובן שכבר כתבתי על הסרט ואפילו על הפסקול הצ'יפטיוני המגניב של המשחק. "סקוט פילגרים: המשחק" הוא אחד ממשחקי הפיקסל-ארט / ניו-רטרו הידועים ביותר של שנות ה 2010 – על הגרפיקה הייחודית שלו היה אמון לא אחר מאשר פול רוברטסון ועל המוזיקה היה אמון הרכב הצ'יפטיון אנמנגוצ'י, ולכן לא מפתיע שמדובר במשחק מיוחד מאד. אבל המשחק הזה גם סבל מעסקת זכויות יוצרים סבוכה במיוחד, שהפכה אותו לנער הפוסטר של כל מה שגרוע בהפצות דיגיטליות בלבד של משחקים.  

אין תגובות

קרב הענקים – אקסבוקס סדרה X נגד פלייסטיישן 5

קונסולות הדור התשיעי סוף סוף כאן! ושוב שתי הענקיות, אקסבוקס ופלייסטיישן, נאבקות אחת עם השניה כאשר הנינטנדו סוויץ' החלשלוש עומד בצד וצוחק (כי הוא בדיוק חזר מהבנק). אקסבוקס תנסה להחיות את תהילת העבר שלה מימי האקסבוקס 360 ופלייסטיישן תנסה לשמור על מעמדה כמובילת שוק. טכנית, שתי הקונסולות משתמשות ב CPU ו GPU דומים למדי של AMD, עם הבדלים בעיקר במהירות השעון שלהם. הדמיון ממשיך בזיכרון הפנימי RAM ובכונן האחסון, וגם במקרים אלה ההבדלים הם בעיקר במהירות הרכיבים הללו. אז מהם בכל זאת ההבדלים בין הקונסולות? ומי מהן היא הטובה יותר?

אין תגובות

חובה לשחק: Darksiders III

סקירות רבות של דארקסיידרס 3 ציינו כי הוא משחק טוב, אבל עם משחקיות קצת מיושנת ומחדש מעט מאד. וזה נשמע כמו משחק מתאים ממש לבלוג שאתם קוראים עכשיו 🙂 ובהתחשב בכך שמאד אהבתי את שני המשחקים הקודמים – ואפילו כתבתי עליהם כתבת "חובה לשחק" – הנה הסקירה שלי של Darksiders 3.

אין תגובות

משחק העשור – The Witcher 3: Wild Hunt

מלבד פרזנטציה וגיימפליי, במשחקי עולם-פתוח יש פרמטר חשוב נוסף – אימרסיביות (או "היטמעות", אם תרצו). כלומר, עד כמה העולם משכנע באינטראקטיביות שלו עם השחקן על מגוון האובייקטים והדמויות בו, ועד כמה הוא מכניס את השחקן לאווירה ומשכנע באותנטיות שלו. מכל משחקי העולם הפתוח ששיחקתי בהם אף משחק לא הגיע לרמה של Witcher 3 מבחינת החוויה והקשר לעולם ולדמות הגיבור. בתקופה שבה משחקי הכס והויקינגים שלטו במסך הטלויזיה שלי, לא הפתיע אותי שמשחק הפנטזיה הזה תפס אותי חזק, אבל כן הפתיע שהוא היה יותר משכנע ומעניין מהסדרות האלה ובכלל, גם מבחינת העלילה והסיפורים שהוא סיפר.
כשסיימתי את 150 השעות של המשחק העיקרי (לפני שני ה DLC הענקיים שלו) שאלתי את עצמי את אותה השאלה ששאלתי אחרי שסיימתי את טרילוגיית שר הטבעות – איך חוזרים מכאן לסרטים/משחקים רגילים?

אין תגובות

עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

אין תגובות

E3 2019 – על אקסבוקס וסוויץ ובלי פלייסטיישן

מסיבות העיתונאים הגדולות של תערוכת E3 תמיד היו גרנדיוזיים ומרגשים לצפייה, אבל ברור שהאירועים האלה הופכים להיות לחסרי משמעות אמיתית למעט אולי מפגן כח ואמון בפלטפורמה אותה הם מקדמים. העובדה העצובה מעט היא שמייקרוסופט היא החברה האחרונה שעדיין מקיימת אירוע E3 על במה עם הפקה מרשימה. האירוע האחרון של 2019 אכן היה תצוגת יכולות מרשימה של מיקרוסופט ושל פלטפורמת האקסבוקס. אמנם כרגיל בסוג זה של אירועים ההתלהבות של הקהל היא מלאכותית ומוגזמת ואפילו קצת מביכה, אבל הם תמיד כיפיים, אינפורמטיביים ומלאים בהכרזות חדשות ומרגשות.

אין תגובות

הסינוסואידה של עולם הגיימינג – 2019 – לקראת דור הקונסולות התשיעי

שוק הגיימינג, כמו מרבית השווקים בעולם הקפיטליסטי שאנו חיים בו, ידע עליות וירידות לאורך עשרות השנים בהם הוא קיים – מהתרסקות השוק בתחילת שנות השמונים, עליית קונסולות הדור השלישי והרביעי, המשחקים הפוליגוניים הראשונים, ועד לתקופת הרזולוציה הגבוהה ואות הוידאו הדיגיטלי. לקראת כניסת דור הקונסולות התשיעי, אני תופס קצת תעוזה ומנסה להעריך את מידת ההצלחה של השקות הקונסולות החדשות שיוכרזו ב 2019.

אין תגובות

E3 2018 – אקסבוקס נגד פלייסטיישן נגד סוויץ

האירועים של סוני, מייקרוסופט ונינטנדו הם עמודי התווך של E3 – תערוכת משחקי הוידאו הגדולה ביותר בעולם. וכמו בשנה שעברה, גם השנה VGF מגיע ל E3! אז לפני שנטייל ברצפת התערוכה עצמה ונשתתף בפסטיבל השנתי המדהים הזה – הנה סקירה מהירה של המשחקים הדברים ביותר שהשלוש הגדולות הציגו, בדגש כמובן על המשחקים האקסקלוסיביים.

אין תגובות

אינסטינקט קטלני

משחקי קילר אינסטינקט שיצאו לאולמות הארקייד היו תוצר שיתוף פעולה של שלושה כוחות חזקים במיוחד בתעשיית משחקי הוידאו בתחילת שנות התשעים: נינטנדו, רייר (Rare) ומידווי. נינטנדו תיקצבה את רייר שהייתה אחראית גם על פיתוח משחקים (מותחי גבולות יכולת טכנית) על הפלטפורמות של נינטנדו כמו Battletoads ל NES וסידרת דונקי קונג קאונטרי לסופר NES. ואילו חלקה של חברת מידווי היה ניהול מערכת השיווק וההפצה של מכונות המשחק לאולמות הארקייד.

אין תגובות