דאונטאון LA – מרכז הכנסים של לוס אנג'לס – כבכל שנה גם ב 2017 תערוכת המשחקים הגדולה בעולם תתקיים באולם הכנסים העצום הזה שיכיל עשרות אלפי מבקרים – עיתונאים, בלוגרים, יוטיוברים והשנה לראשונה גם כמה אלפי גיימרים ברי מזל שאינם "מהתעשייה", אבל עם כמה מאות דולרים ספייר 🙂
כנס הגיימינג הגדול ביותר בעולם – Electronic Entertainment Expo או E3 – יפתח עוד כחודש בלוס אנג'לס. ו VGF יהיה שם! yay! אבל מי זה VGF? – הפוסט הראשון שהועלה לאתר היה על הרקע הגנרי שלי ככתב במגזין 'פריק' המקורי, אבל הייתי רוצה להציג את עצמי בצורה קצת יותר אישית, ולספר יותר על תערוכת E3 ועל מה מצפה לנו שם.
אחת בכמה זמן יוצא משחק שגם אם הוא לא מחדש הרבה מבחינת גיימפליי, הוא נראה כל כך טוב והוא כל כך מרשים בסטייל שלו – שהוא עדיין מצליח להשאיר חותם על כל גיימר שמשחק בו. דארקסיידרס היה משחק כזה, וכך גם ביונטה. אז ביונטה היא מכשפה, אבל כזאת שנראית כמו דוגמנית מסלול: רזה עם פרופורציות שעון חול ורגליים שלא נגמרות, והיא לבושה בגד גוף מעור עם מחשוף נדיב בגב, כי למה לא. הבחורה העתיקה הזאת (אמנם כוסית, אבל עדיין מכשפה בת מאות שנים) היא רעה וסקסית והיא יודעת את זה, אבל היא בעיקר Badass באקסטרים.
הדור השביעי של הקונסולות (פלייסטישן 3 ואקסבוקס 360) הביא לנו כמה מסדרות המשחקים המרשימות ביותר אי פעם שהפכו לראשונה ליותר פופולאריות ואף יותר מכניסות מרוב הסרטים ההוליוודיים – מאס אפקט, אנצ'רטד, גירז אוף וור, דארק סולס, ביושוק, אסאסינס קריד, בורדרלנדס ועוד. רבות נכתב על סדרות המשחקים האלה, אבל פחות נכתב על סדרות מעולות אחרות מהדור השביעי שהיו אמנם פופולאריות פחות אבל מוצלחות באותה מידה. ביונטה היא דוגמה אחת, ודארקסיידרס היא דוגמה נוספת, ולדעתי מהטובות שבהן.
קשה להתעלם מהאימפקט של האספנות על תעשיית משחקי הוידאו בכלל ועל רטרו גיימינג בפרט, הוא מודגש במיוחד באספנות של משחקי הנינטנדו נס והגיימבוי וכמובן האטארי 2600, אבל הוא קיים גם בקונסולות ה 8 ביט של סגה – המסטר סיסטם והגיימגיר, קצת פחות בצפון אמריקה ויותר באירופה. בתור פאנבוי של סגה עצוב לי להיזכר בכמה מהמשחקים בכתבה שהיו בשלב מסוים בחזקתי אבל הוחלפו במשחקים אחרים, פשוט כי זאת היתה הדרך היחידה מבחינתי להמשיך לשחק.
מי שקצת מכיר אותי יודע שאני כאן כדי לשחק, ופחות כדי לאסוף. אני גיימר בנשמתי ואף פעם לא התמקדתי באספנות, בין היתר כי אף פעם לא היתה לדעתי קורלציה חיובית בין איכות המשחק ונדירותו. למעשה, ואם כבר אפשר אולי לטעון לקורלציה שלילית… ולרוב זה באמת נכון, אם כי במהלך העבודה על כתבה זו גיליתי שהכלל הזה לא כל כך תופס במשחקי גיימבוי.
מי שקצת מכיר אותי יודע שאני כאן כדי לשחק, ופחות כדי לאסוף. אני גיימר בנשמתי ואף פעם לא התמקדתי באספנות, בין היתר כי אף פעם לא היתה קורלציה חיובית בין איכות המשחק ונדירותו. למעשה, אם כבר אפשר אולי לטעון לקורלציה שלילית 🙂
אבל קשה להתעלם מהאימפקט של האספנות על תעשיית משחקי הוידאו בכלל ועל רטרו גיימינג בפרט. קונסולת האטארי 2600 היא אייקון תרבותי ברמה של הנינטנדו NES ואולי אפילו יותר ממנו, והאספנות של המשחקים שלה היא פופולארית במיוחד. היא גם הקונסולה המשמעותית הקדומה ביותר ולכן כמה מהמשחקים הנדירים ביותר שלה הם כמעט מיתולוגיים.