ארכיון פוסטים מאת: Ax=Battler

אודות Ax=Battler

גיימר, מהנדס, גיק

עשור משחקי העולם הפתוח

הרבה משחקי רטרו מציגים רקעים מצויירים ביד אמן, שלמרות שתפקדו בעיקר כתפאורה הם הצליחו להצית אצלנו השחקנים את הסקרנות והדמיון – מה עוד נמצא שם בעולם הזה, עמוק בתוך היער האפל בגולדן אקס, מעבר לסמטה בסטריטס אוף רייג', על פסגת ההר בזלדה, במרחבים הרחוקים של ראסטאן, או אם ניקח פניה אחרת בכבישי אאוטראן. משחקי העולם הפתוח באו לספק בדיוק את יצר הסקרנות הזה, ובעשור האחרון הם עשו את זה טוב מאי פעם.

להמשיך לקרוא

לוחמי הנינג'ה – חווית ארקייד מלוטשת

אם תשאלו אותי מהי חווית הגיימינג הכי ארקיידית שיש אני אענה לכם כל משחק ריצה/קפיצה/ירייה שהאקשן בו הוא בציר אחד (X) בלבד, כלומר לא בשני צירים (X ו Y) או יותר כמו משחקי ביטאמאפ לדוגמה. ולפי ההגדרה הזאת, Ninja Warriors הוא משחק ארקייד קלאסי במובן הכי טהור של ההגדרה. יש בו נינג'ות, קפיצות, יריות ומכות – והכל במעטפת פיקסל ארטית יפהפיה – פשוט תענוג אייטיזי במיטבו.

להמשיך לקרוא

קצר – 198X

198X הוא פחות משחק ויותר סרט נעורים על תקופת ההתבגרות של נער בשנות השמונים. הסרט סובב סביב תרבות אולמות הארקייד של אותה התקופה ומתמקד במרתף ארקייד וחוויות הנעורים שמתקשרות אליו ולמכונות המשחקים בו.

להמשיך לקרוא

קצר – Battle Princess Madelyn

מדלין פותח ע"י סטודיו Casual Bit Games ובניצוחו של אב, מעריץ של סדרת Ghosts n Goblins של קאפקום, שפיתח את המשחק עם דמות גיבורה שמבוססת על הבת שלו – ועם הטמעת פידבקים שלה במהלך הפיתוח 🙂 מקסים.

להמשיך לקרוא

קצר – Toki

טוקי הוא משחק ארקייד קלאסי וטיפוסי לתקופתו – סוף שנות השמונים. כלומר הוא: קצר, די קשה ועם מכניקת גיימפליי סטנדרטית של משחק פלטפורמה "קפיצה-ירייה" (מה שנקרא בלעז Run & Gun). אז מה מיוחד בו, ולמה הוא מקבל כתבה משלו?

להמשיך לקרוא

חובה לשחק: Aggelos

לאחרונה אנחנו חווים רנסנס של משחקי וונדר בוי – אחת מסדרות הרטרו האהובות עלי – עם משחקים מדהימים כמו מאנסטר בוי והרימייק היפהפה של "מלכודת הדרקון". שני המשחקים האלה לא רק שומרים על הגיימפליי ההדוק של המשחקים המקוריים, ואף משפרים אותו, הם גם נראים מדהים עם גרפיקת HD מרהיבה. אבל הארדקור רטרו גיימרים יעדיפו לפעמים פיקסלים גדולים ומוזיקת צ'יפטיון פשוטה… וכאן בדיוק נכנס אגלוס.

להמשיך לקרוא

היו שלום ותודה על הדגים

אקו הדולפין היה משחק כל כך ייחודי שבהתחלה ממש שנאתי אותו, כמו שלימדו אותנו לשנוא כל דבר שונה. עד אז משחק טוב היה בעיני משחק מכות "רגיל" כמו Streets of Rage או משחק פלטפורמה "שיגרתי" כמו Sonic. מנכ"ל סגה דאז, טום קלינסקי, אהב את השם אקו הדולפין, הוא אמר שזה שם מצויין כי הוא קליט והוא באותה תבנית כמו סוניק הקיפוד.
אלא שבניגוד לסוניק, הדמות אותה משחקים במשחקי אקו אינה חיה שעברה האנשה ברוטלית בסגנון הריטושים של וולט דיסני. אקו הוא משחק "ניו-אייג'", אתה משחק שם דולפין אמיתי, פוטוריאליסטי, שלשם שינוי לא קופץ מפלטפורמה אחת לשניה תוך כדי השמעת צליל מעצבן, אלא שוחה ברחבי האוקינוס בסביבה פיזיקלית ריאליסטית במיוחד, וכאן טמון ייחודו האמיתי של המשחק.

להמשיך לקרוא